Vayedaber

Beitsah

Daf 7b

משנה: 7b בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי גְּזֵירָה שָׁוָה חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה כָּךְ לֹא יוֹלִיכוּ אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ תֹּאמְרוּ בַּמַּתָּנוֹת שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן׃

Traduction

Les Shammaïtes interdisent d’apporter au cohen le jour de fête la Halla (parcelle sacerdotale de pâte), ou les portions d’offrandes qui lui reviennent sur les animaux (Dt 18, 3), soit que ces prélèvements datent de la veille, soit du même jour; Hillel le permet. Les Shammaïtes fondent leur avis sur la comparaison à établir entre ces dons afférant au cohen et l’oblation sacerdotale; or, comme il n’est pas permis de transporter cette dernière en ce jour, ce ne sera pas permis non plus pour les autres revenus. Il n’en est pas ainsi, répliquent les Hillélites: c’est interdit pour l’oblation, parc que le cohen ne l’a pas acquise en ce jour (cette redevance sur le blé étant due le jour où on l’amoncelle), tandis qu’il acquiert dûment les donations précitées sur la pâte et la chair.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ב''ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות. הזרוע ולחיים והקיבה לכהן בי''ט שאע''פ שמותר להפריש אותן ולתקן העיסה שנתחייבה היום לא התירו להוליכם אותם לכהן:

אמרו ב''ש גזירה שוה. לאו דוקא ג''ש שהרי מדרבנן היא שגזרו ואמרו אין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט אלא דומיא דג''ש:

מתנה לכהן. מכ''ד מתנות כהונה:

כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' בבבלי מסיק דמתני' כאחרים דברייתא הוא דאתיא ולית הלכתא כוותייהו אלא כר' יוסי דברייתא דאמר לא נחלקו ב''ש וב''ה על החלה והמתנות שמוליכין על מה נחלקו על התרומה שבש''א אין מוליכין ובה''א מוליכין וכך היו ב''ה דנין חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה אמרו להן ב''ש לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן היום שהרי לשין ושוחטין בי''ט תאמרו בתרומה שאין זכאי בהרמתה שאין חיוב תרומה אלא משיתמרח בכרי ואין ממרחין בי''ט וא''כ החיוב בא מעי''ט:

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תַּבְלִין נִידּוֹכִין בְּמָעוֹךְ שֶׁל עֵץ וְהַמֶּלַח בַּפַּךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תַּבְלִין נִידּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ:

Traduction

Les Shammaïtes prescrivent de piler des épices dans un mortier de bois, et le gros sel dans un vase d’argile, ou dans la cuiller à pot; les Hillélites permettent de piler les épices dans un mortier de pierre, et le sel dans un mortier de bois.

Pnei Moshe non traduit

מתני' תבלין נידוכין במדוך של עץ. אבל לא בשל אבן ובמדוך של עץ נידוכין כדרכן וא''צ שינוי מפני שהתבלין מפיגין טעמן כשנדוכין מאתמול:

והמלח. שאינו מפיג טעמו והיה לו לדוך מאתמול הלכך בעי שינוי ולדוך בפך או בעץ פרור הוא הכף שמגיסין בו הקדירה:

וב''ה אומרים וכו' כדרכן. ולא בעי שינוי והמלח במדוך של עץ ומיהו מטה המדוכה על צידה וידוך:

הלכה: תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל. שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ בַיּוֹם טוֹב. וְאֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵעֶרֶב יּוֹם טוֹב עִם הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ בַיּוֹם טוֹב. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהוּרְמוּ מֵעֶרֶב יּוֹם טוֹב לְעַצְמָן. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

Traduction

(35)Tossefta à ce, ch. 1.: selon R. Juda, les Shammaïtes et les Hillélites s’accordent à permettre d’apporter au cohen les prélèvements faits au jour de fête (dans les dites conditions), ainsi que celles de la veille avec celles du jour; il n’y a discussion qu’à l’égard de l’oblation qui serait présentée en ce jour: Shammaï le défend; Hillel le permet.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני וכו'. בתוספתא פ''ק:

הלכה: וְיִדּוֹךְ מֵאֶתְמוֹל. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁטַּעֲמָן מָר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁטַּעֲמָן פָּג.

Traduction

Au lieu d’autoriser l’action de piler, pourquoi ne pas prescrire de l’opérer la veille? C’est que, disent les compagnons au nom de R. Yohanan, les épices contracteraient un goût amer pendant l’attente de l’emploi; selon R. Zeira au nom de R. Yohanan, le goût s’évaporerait.

Pnei Moshe non traduit

גמ' וידוך מאתמול. להתבלין ואמאי התירו לו לדוך בי''ט:

וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית הִלֵּל. תְּרוּמָה אֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תְנַיי. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ. וְלָמָּה תַנִּינָן חַלָּה. מִפְּנֵי חַלָּה שֶׁהוּרְמָה בְיוֹם טוֹב. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַלָּשׁ עִיסָּה בְיוֹם טוֹב. מַפְרִישׁ חַלָּתָהּ בְּיוֹם טוֹב. לָשָׁהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשָׁכַח לְהַפְרִישׁ חַלָּתָהּ. אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִיטּוֹל מִמֶּנָּהּ. עִירֵס. לֹא אָמַר אֶלָּא לָשׁ. הָא עִירֵס לֹא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוֹי דְּרִבִּי בְרֶכְיָה. תִּיפְתָּר בְּעִיסָּה טְמֵיאָה שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ חַלָּתָהּ אֶלָּא בַסּוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. בְּדִין הָיָה בְעִיסָּה טְהוֹרָה שֶׁלֹּא יַפְרִישׁ חַלָּתָהּ אֶלָּא בַסּוֹף. תַּקָּנָה תִיקְנוּ בָהּ שֶׁיַּפְרִישֶׁנָּהּ תְחִילָּה שֶׁלֹּא תִיטָמֵא הָעִיסָּה. מַתְנִיתָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְפֶּסַח. אֲבָל בָּעֲצֶרֶת וּבַחַג מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ בָעֲצֶרֶת וּבַחַג אָסוּר. עַל שֵׁם כָּל מְלָאכָה֙ לֹא יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם.

Traduction

Or, ne peut-on pas objecter à ce dernier, déclarant que ''le cohen n’acquiert pas l’oblation en ce jour'', qu’une telle acquisition a lieu parfois lorsque la veille on a conditionné (36)Demaï ch. 7, 1. que l’on aura une part à mettre de côté sur la consommation faite le samedi? —C’est vrai, et l’interdit en ce cas a lieu par extension de l’oblation prélevée un jour ordinaire; aussi, en permettant l’apport de la Halla, il s’agit seulement de celle qui provient d’une pâte pétrie en ce jour de fête. – (37)Suit un passage déjà traduit (Pessahim 3, 3).

Pnei Moshe non traduit

וקשיא על דב''ה. דקאמרו סתמא תרומה אינו זכאי בהרמתה דמשמע דלא אשכחן שום גוונא שיהא זכאי בהרמתה בי''ט והרי הגע עצמך שיש עליה תנאי כלומר הרי מצינו שאם התנה עליה מעי''ט או מע''ש דבריו קיימין וכהאי דתנינן בדמאי פ''ז המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר וכו' אלמא דבכה''ג זכאי הוא בהרמתה ואמאי קאמרי סתם אין מוליכין את התרומה מפני שאינו זכאי בהרמתה:

ומשני זו מפני זו. גזרו על זו שמפרישה בי''ט ובשבת ע''י תנאי שהתנה מאתמול ואפ''ה אין מוליכין אותה היום לכהן:

מפני זו. מפני שאר תרומה שהופרשה מאתמול דאי שריית להוליך בזו אתי למישרי אף בזו:

ולמה תנינן חלה מפני חלה וכו'. כלומר ובאיזה חלה אמרו שמוליכין. בחלה שהורמה בי''ט שבאה לה החיוב היום כגון שלשה בי''ט:

כהדא דתני וכו'. בתוספתא שם ומייתי לה לעיל בפ''ג דפסחים והתם שייכא הכל וכמו שפרשתי שם בס''ד ע''ש:

Beitsah

Daf 8a

משנה: הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בּוֹרֵר אוֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי אֲבָל לֹא בְטַבֻּלָא וְלֹא בַנָּפָה וְלֹא בַכְּבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה:

Traduction

Quant à trier des céréales, il est permis, selon les Shammaïtes, de tirer du déchet ce que l’on mange peu à peu; On permet même de trier comme d’ordinaire, en mettant les grains dans une étoffe sur ses genoux, ou dans un panier tressé, canoun, ou dans une écuelle, sans les étaler toutefois sur une tablette, ni sur un tamis, ni sur un van. Selon R. Gamliel, il est même pemis de les faire passer à l’eau et d’en tirer les déchets.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ב''ש אומרים בורר אוכל אוכל. מלקט האוכל אחד אחד מן הפסולת:

ובה''א בורר כדרכו בחיקו. ובלבד שלא יהא טורח ברירת הפסולת מרובה אבל אם טורח ברירת הפסולת מרובה כגון שהפסולת דק ביותר אע''פ שבשיעור מרובה היא האוכל על הפסולת מודים ב''ה שבורר את האוכל ומניח את הפסולת דלמעוטי בטירחא עדיף:

אף מדיח ושולה. שמביא כלי מלא קטנית ונותן עליו מים והפסולת צף על פני המים ומסיר אותו בידו:

שולה. מלשון של נעליך. ואין הלכה כר''ג:

הלכה: רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת. עַל דְּבֵית שַׁמַּי מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה לֹא. אִילּוּ עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת עַל דְּבֵית הִלֵּל שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב. וְהָכָא חַייָב. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַבָּא. לֹא אַתְיָא אֶלָּא עַל דְּבֵית שַׁמַּי. לָמָּה. הוּתָּר מִכְּלַל בְּרֵירָה בְיוֹם טוֹב. לֹא הוּתָּר מִכְּלַל בְּרֵירָה בַּשַּׁבָּת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' יונה בעי עשה כן בשבת. כל הסוגיא עד סוף הלכה כתובה לעיל בשבת פ' כלל גדול בהלכה ב' ושם פירשתי באר היטב בס''ד ע''ש:

שְׁמוּאֵל שְׁחַק עַל סִיטְרָא דִמְדוֹכְתָא. רַב אָמַר. כָּל הַנִּידּוֹכִין נִידּוֹכִין כְּדַרְכָּן. רַב חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַשּׁוּם וְהַשַּׂחֲלַייִם וְהַחַרְדָּל נִידּוֹכִין כְּדַרְכָּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אֹלִינְתִּין בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשֵּׂם 8a מַרְקִיהַּ. הָא בְיוֹם טוֹב מוּתָּר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. הָעוֹשֶׂה אֹלִינְתִּין בְּיוֹם טוֹב אָסוּר מִשֵּׂם מַרְקִהַּ. יִצְחָק דִּיהָבָא שְׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָהוּ מִישְׁחוֹק קוֹנְדִּיטוֹן בְּיוֹמָא טָבָא. אֲמַר לֵיהּ. שְׁרֵי. וְיַיב לִי וַאֲנָא שָׁתִי. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁרֵי. רִבִּי זְעוּרָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. מָאן דַּעֲבִיד טַבָּאוּת לָא שְׁחִיק לֵיהּ מֵאֶיתְמוֹל. אֲמַר לֵיהּ. אִין. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּרִבִּי אַבָּהוּ. הָכָא הוּא אָמַר. שְׁרֵי. וְהָכָא הוּא אָמַר. אָסוּר. אֶלָּא בִגִין דְּרִבִּי אַבָּהוּ יָדַע דְּרִבִּי זְעוּרָא מַחְמִר וְאִינּוּן מַחְמִרִין. בְּגִין כֵּן הוּא עֲבַד דִּכְווָתְהוֹן. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. הָכֵין אֲמַר לֵיהּ. מָאן דְּבָעֵי דִייֵא טָב לָא שְׁחִיק לֵיהּ מִן דְּאֶיתְמוֹל. רִבִּי זְעוּרָה שְׁאַל לְקַלִּה דְרוֹמָא עַבְדֵּיה דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. שְׁחֵק הוּא מָרָךְ קוֹנְדִּיטוֹן בִּיוֹמְא טָבָא. אֶמַר לֵיהּ. אִין. וְכָל מִינֵי סִיקְרִיקוֹן. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי אָבוֹי דְרִבִּי אֶבְדוֹמָא דִצִיפּוֹרִין. מַה פְלִיגִין. לִיתֵּן לַצְּלִי. הָא לִקְדֵירָה מוּתָּר. רִבִּי נָחוּם אָמַר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. הָדָא אִטְרִיתָא. לְיַבֵּשׁ אָסוּר. לִקְדֵירָה מוּתָּר. עַל יַד עַל יַד צְרִיכָה.

Traduction

Samuel, pour changer un peu l’opération, pilait sur les côtés du mortier; Rav au contraire autorisait l’emplois habituel pour tout objet à piler. R. Houna, R. Jérémie ou R. Imi, au nom de R. Yohanan, permettent de piler comme d’ordinaire l’ognon, l’ail et la moutarde. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: la confection d’un liniment épicé hlioston est interdite le Shabat, parce qu’il faut pour cela écraser des arômes; c’est donc permis au jour de fête; mais R. Hiskia au nom de R. Jérémie l’interdit aussi en ce jour, en raison de la même opération. Isaac de Yahaba demanda à R. Yohanan s’il est permis de fabriquer (38)Cf. J., Shabat 1. du vin épicé (conditum) le jour de fête? C’est permis, dit-il; donne-m’en, et je le boirai. R. Abahou au nom de R. Josué b. Levi le permit aussi. Mais, demanda R. Zeira en présence de R. Abahou, pour bien agir ne convient-il pas d’opérer ce mélange la veille? Certes, répondit-il. Mais alors R. Abahou se contredit lui-même, puisqu’il a dit d’abord que c’est permis en principe, et ensuite il recommande de la faire la veille? Le premier avis exprimé par R. Abahou est le vrai; seulement, comme il savait que R. Zeira et d’autres sages sont d’un avis plus sévère, il l’a adopté. Selon une autre explication, R. Abahou répondit à son interlocuteur (en termes positifs, on interrogatifs), pour que le mélange ait toute sa saveur, il ne fait pas le préparer la veille. R. Zeira demande à Qala le méridional, serviteur de Juda Nassi (39)V. Grætz, t. 4 (2e éd.), p. 482., si chez son maître on opérait le jour de fête les mélanges nécessaires à la fabrication du vin épicé. Oui, dit-il, et l’on y écrase de même toutes les plantes aromatiques. R. Isaac, ou R. Eleazar au nom de R. Imi, père de R. Abdoma de Sephoris, dit que la discussion dans la Mishna (au sujet du gros sel à piler) a lieu pour le sel à mettre sur la viande rôtie; mais tous le permettent pour un mets à cuire dans une marmite (besoin immédiat). R. Nahoum ou R. Samuel b. Aba demanda: on sait qu’il est défendu d’étendre beaucoup de nouilles itrion à sécher, et il est permis d’en mettre dans un mets en cuisson (emploi immédiat); mais quelle est la règle pour les petites quantités étalées tour à tour? (question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

על סיטרא דמדוכתא. הטה אותה על צידה ומדיך:

אלונתין. משקה הנעשה מבשמים ויין:

חייב משום מרקיה. משום ממרק ששוחק הבשמים וממרקן:

קונדיטין. יין ודבש ופלפלין ואם מותר לשחוק הפלפלין בי''ט:

שרי ויהב לי ואנא שתי. אם אתה מפקפק ביה:

מאן דעבד טבאות לא שחיק ליה מאתמול. אם מי שהוא רוצה לעשות בטוב לא יפה לו לנהוג ולשחקו מאתמול:

א''ל אין. זהו מנהג טוב:

הכא הוא אמר. בשם ריב''ל שרי והכא אמר אסור שהמנהג הטוב לשחקו מאתמול:

אלא וכו'. ומפני שידע שהן מחמירין א''ל כן מצד החומרא:

אית דבעי מימר. דלקולא אמר לו מאן דבעי דיהא טוב ויפה לא שחיק ליה מן דאתמול אלא היום דמותר הוא:

לקלה דרומה. קלה שמו ומרומה היה:

שחק הוא מרק וכו'. אם בבית הנשיא שוחק למרק הקונדיטין בי''ט. והגי' הנכונה שחק הוא מר קונדיטין וכו':

א''ל אין וכל מיני סיקריקין. עושין ג''כ:

מה פליגין. במלח ליתן לצלי ומפני שהיא ג''כ צורך מחר הא לקדירה ולצורך היום לכ''ע מותר:

הדא אטריתא. היא טרית המוזכר בפ' כיצד מברכין אם לייבש ולשמרו לזמן אסור לעשותו היום אם לקדירה לצורך היום מותר ואם הוא עושה על יד על יד צריכא ומספקא לן אם מותר מפני שנראה כמערים ועושה לשמרו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source